השפעת מלחמות ישראל על נפשה של צברית

אתחיל בסיפור האישי שלי;

תמיד פחדתי ממלחמה.

אבן הפינה לחרדות שאני מכירה היטב, הונחה כבר בגיל הגן והן כאן, מלוות אותי כבר עשורים רבים:

אזעקות עולות ויורדות, גרמו לי לרעד בלתי נשכח. גם אזעקות (דקה - מונוטוני) בזמן "תרגיל" של הג"א, העלו חששות לא מעטים.

רעש של מטוסי קרב אשר חגו מעל היישוב בו גדלתי, היה מחריש אוזניים, והנכיח את פעילות הצבא שלנו. הבנים בכתה, ידעו למיין ולהגדיר את המטוסים, על פי סוג הרעש...

מילים וביטויים ובהן "מלחמה", "מצב חירום", "מילואים", "גיוס", "צו שמונה", "להיכנס למקלטים", "הרוגים", "הפגזה", "פעולת תגמול", "קרבות", "יריות", "האפלה", (הדבקנו נייר שחור על חלונות כדי שהאויב לא יזהה יישובים) משפיעים עלי לא טוב.

כל אלו ממשיכים להעלות ללא רחם את סף ה"חרדה".

בילדותי התחלתי לרעוד כאשר ראיתי אנשים עם רובים (פחדתי לגעת ברובה בהיותי בגדנ"ע).

לא נשאתי מעולם נשק: כאחות צעירה שאך נישאה, הייתי ב"שנת חובה" באילת שהייתה מקבילה לשירות צבאי .

חששתי מאד כאשר אבא שלי הלך למילואים בהג"א. הייתי בגיל בית ספר יסודי. הוא נפצע באחד ה"תימרונים" (הכוונה ל"אימונים"). היה לו חתך בראש. עם תפרים. זכורה לי התחבושת הלבנה .

זה היה נורא עבורי.

אני זוכרת שגם אבא שלי פחד.

לפחדים ולחרדות היה כמובן ביטוי התנהגותי: כססתי ציפרניים במשך עשרות שנים, חשתי פעמים רבות ממועקה קשה במיוחד בתקופות של מתיחות.

הנושא לא דובר.

Anxiety Disorder

אפשר ומומלץ (!!) לאבחן.

חשוב מאד לטפל (קיימות שיטות רבות ומועילות).

יש לפנות לרופא המשפחה ולערב לעיתים אנשי מקצוע מוסמכים מתחום בריאות הנפש,

גריאטר - לגיל השלישי

מוכר וקיים בכל קופות החולים.

"מלחמה"... (שוב) הרוגים...

כיצד ממשיכים?

אימצתי את ההמלצות של אנשי מקצוע מוכרים, מנוסים ומומחים בתחומם: בריאות הנפש, מדעי הזיקנה, ההתנהגות, פסיכולוגים, אנשי חינוך. כולם "מהשורה הראשונה" בישראל.

לומדת מהרצאות מעודכנות ומותאמות למתרחש מאז 7.10.2023; אפשר להאזין להן בפלטפורמות שונות של קבוצות רבות ומגוונות שקיימות בוטסאפ, בפייסבוק ועוד; מהמחשב / מהפלאפון ב"זום" / בטלויזיה - ("יוטיוב" ). ויש אתרים של קופות החולים כמו גם של בעלי מקצוע הקשורים לתחום (הקפידו לוודא שלא מדובר במידע שיווקי!! )

בכולם ישנה הסברה הקשורה למצב החדש. בעיקר "עשה ואל תעשה" כדי להגן ולחזק את החוסן הנפשי.

ההמלצות להתמודדות מיטבית אותן אני מיישמת

כי מאד חשוב לי לשמור על בריאותי, לעזור לנפשי הדואבת.

@ האזנה / צפייה בחדשות – לא יותר מ 15-30 דקות, פעמיים ביום. מתעדכנת (רדיו, עיתונות).

@ תרגילי הרפיה – נשימה – מיינדפולנס בכל יום

@ שיחות עם משפחה וחברים בטלפון ו/ או פנים אל פנים.סריגה, נגינה... כל יצירה הינה מרגיעה ומשמחת.

@ חוזרת לזכרונות יפים - תמונות, מכתבים, משפחה, טיולים, חוויות מהעבודה טרם הפרישה...

@ מתנדבת בעשייה של דברים שמרגיש לי טוב לעשות, שאני יכולה לתרום את המירב בהם.

@ מאזינה למוסיקה ערבה לאוזן שלי / ל"זום", קוראת, פותרת תשבצים, סודוקו וכיוב׳

@ צפייה בטלוויזיה רק בתוכניות נבחרות עבורי: ב"יוטיוב", באתרים ובאפליקציות המצויות בשפע. לעיתים בסרט ללא מתח ואלימות.

@ מדלגת על סרטונים ופוסטים ברשת שחלקם תוצר "בוט" / פייק ניוז / מפחידים ומרגיזים אותי.

@ מקפידה על פעילות גופנית יום יומית לפחות שעה במצטבר.

@ מנהלת סדר יום כשגרה כולל ארוחות בשילוב שתייה מספקת של מים.

@ מקפידה לישון 6-7 שעות בלילה. הולכת לישון בשעה קבועה, סביב 22:00. ביקיצות אם וכאשר קורות, שוכבת על הגב ברפיון ומתרכזת ב"נשימות" המקלות על מחשבות, כאשר הן עולות.

@ נכדים ונכדות...

כך אני מתמודדת בהצלחה בימים קשים אלו עם הכאב, הזעם, ה"אבל" שהוא של כולנו, עם תחושת התסכול ועוד.

לוקחת שליטה על חיי.

מרגישה ש, "מצליח לי", לכן כתבתי

אני פונה אל כולכם, קוראים יקרים:

תיישמו ולוא רק חלק מהסעיפים.

תמי

תזכורת קצרה ולא נחמדה, לכולנו...

מה היה לנו מאז מלחמת השחרור (1948)?

יריות

הפגזות

פיצוצים

פעולות תגמול

מבצעים צבאיים למיניהם

פעולות איבה

אינטיפדה

ועוד ועוד ועוד...

ואנו בעיצומה של מלחמה נוספת, אוקטובר 2023 .

יותר מדי התנסויות

במלחמות...