*מחלת פרקינסון מתפתחת באופן הדרגתי. מתחילה לרוב ברעד שכמעט אינו מורגש ולא נראה לעין, באחת מן הידיים. הופעת רעידות היא הסימן המוכר ביותר. התסמונת גורמת לתופעות נוספות והתסמינים מחמירים ככל שהמחלה מתקדמת.
הגורם למחלה: פגיעה בייצור דופמין: שהוא "נוירוטרנסמיטור", המעביר מסרים בין תאים במוח. יש לו השפעה על תנועה תקינה.
התסמינים מתפתחים בהדרגה עד למצב בו נגרמת מגבלה תפקודית קשה;
עלול להופיע רעד בגפיים, קישיון של שרירים עד הגבלה בתנועה, חוסר יציבות, קושי בהליכה, הבעות הפנים משתנות ומופיע קושי בדיבור.
המחלה כרונית ומתקדמת באיטיות (פרוגרסיבית) .
מופיעה לרוב מהעשור החמישי לחיים והשכיחות גדלה עם העלייה בגיל.
אין ריפוי למחלה אך קיימות תרופות שיכולות לעודד יצירת דופמין, תרופות המחקות את פעולת הדופמין , כאלו המעכבות את פירוק הדופמין ועוד.
כמו כן קיימת אפשרות כיום להתערבות פולשנית שנעשית במצבים הקשים:
השתלת אלקטרודה במוח,
החדרת צנתר דרך דופן הבטן לתריסריון ; מחובר למשאבה חיצונית המזליפה תרופה ישירות ללבלב
המטרה - להקל על התסמינים.
סיבוכים הנובעים ממחלת הפרקינסון:
קשיים בשינה, דיכאון ושינוי במצב הרוח, עצירויות, קושי בהשתנה, נפילות רבות וירידה קוגניטיבית.
סיפור מהחיים....
איש יקר בשם דני, נשוי + 3 וסבא ל 3 נכדים.
בן 70. אובחן בגיל 54 כחולה במחלת ה״פרקינסון״. הנה תמצית דבריו, מתוך שיחה שקיימנו באפריל 2019;
״את האבחנה קבע הרופא הנוירולוג (רופא עצבים). היה זה אישור לאבחון העצמי אותו עשיתי בעזרת
האינטרנט.
חיפשתי הסבר לתחושות שונות שהגיעו בהתגנבות, אט אט, כפי שמאפיין את מחלת הפרקינסון;
רעדתי ביד כאשר אכלתי בה ונאלצתי להעביר את הכף ליד השנייה וכך העלמתי את התופעה שנראתה לעין.
גררתי רגל ימין וקשרתי את התופעה לסוג הנעל, החלפתה בנעל אחרת לא הועילה.
חשתי שבנהיגה ישנה הטיה קלה של ההגה.
הופיעה התקשחות הגוף.
נטיתי להתכופף.
היה לי קושי לשמור על שווי משקל. נפילות נמנעו כנראה בגלל העיסוק הקבוע שלי בספורט, לאורך שנים.
אכן, הקביעה של הנוירולוג אישרה שה״אינטרנט״ צודק... חליתי ב"פרקינסון".
*****
***
*
דני נפטר כשנה אחרי פגישתנו, בהמשך לתחלואה נוספת ואשפוזים בבית חולים.
השתייכנו לאותה קבוצת גרעין של תנועת הנוער העובד, בכתה י"ב.
יהי זכרו ברוך!!
גוף ונפש קשורים זה בזה. הלכה למעשה.
במצבי חולי (באשר הוא) ובמיוחד לאורך זמן (מחלה/ מצב כרוני),
אופטימיות, נחישות, סביבה תומכת, הם המשאבים החיוניים להתמודדות. תורמים משמעותית לאיכות החיים.
בסרטון הבא, מוכיח דני את הנכונות של אמירה זו.
וביום שישי, 3.12.2021 קיימנו אזכרה לזכרו, כמה חברים מאותם ימים.
סיפרנו שוב על דני ופועלו... זכרנו שהוא אהב את החיים, והחברים - אהבו אותו.
הייתה לו סיבה לאהבה, כפי שאמר.
חבל שזה בלשון עבר...
* מקור: אתר doctors.co.il